פרוק והרכבה

פרוק והרכבה

 

יום אחד קורא לי "הנשק" , אחראי על מחסן הנשק בקיבוץ , ומציע לי להחליף את הרובה הצ'כי שנמצא ברשותי.( קיבלתי רובה  לאבטחה)  "יש לי בשבילך משהו שלא תוכל לסרב לו . השגתי אקדח מאוזר ,מעודפי הצבא. עדיף שיהיה אצלך ולא מונח סתם במחסן נשק.ו מוסיף להלל את" הכלי"עם קת "מתקפלת" ,וקנה ארוך , יהיה לך הרבה יותר קל  בשדה ,מאשר להסתובב כל הזמן צמוד לרובה " , באותו זמן היו ידיעות שיש חשש מחטיפה , ע"י הסורים .הרועים היו יוצאים לשדה, לעבודה עם כלי נשק לאבטחה אישית עם הוראת קבע לפתיחה באש, רק אם היריות מכוונות  להשיב אש למקור הרי , או  יריות באוויר כדי להודיע על תקרית. על מכשיר קשר עוד לא חלמו והסוללרי עוד לא הומצא.  הרועה היה יוצא בימי הקיץ החמים מוקדם בבוקר וחוזר בערב עם שקעת השמש , הקשר היחידי עם הרועה  היה בצהרים , בהחלפת  משמרות ,פגישה בשדה במקום שהוסכם עליו מראש. באתי למחסן לקבל את המאוזר ולהחזיר את הצ'כי. בהיותי מקורב לכלי נשק יצא לי לגעת בסוגי אקדחים שונים , לירות למטרה לנקות הכלי אחרי ירי , וכמובן "לפרק "   הכלי לשמן ולהרכיבו מחדש. באוחזי את הכלי ביד לפני צאתי אומר לי הנשק ,"את האקדח הזה לא מפרקים , רק הקנה ניתן לפרוק וניקוי אחרי ירי, כל השאר נשאר לפרוק   "נשק",  במחסן הנשק.

חשבתי מה הוא יודע על כלי נשק. חתמתי על כל הניירות הדרושים… והלכתי  לצריף,מצויד בכלי נשק הרבה יותר קל מרובה. השעות הארוכות במרעה גרמו לגירויים שונים , הכבשים אוכלות.. ולא עומדות רגע במקום, החרקים עוקצים. והנה דקות של שקט . וכדי לא להשתעמם  מפנים מבט לשמים , ענן  גדול מסתיר לכמה דקות את השמש, הענן משנה צורתו  ומתפזר ונעלם.ו שוב חם. מסתכל אל העמדות הסורים ממול,וחושב מתי נאכל חומוס בדמשק. מהרהר באקדח החדש שקיבלתי ויצר הסקרנות ודחף השעמום תופס אותי לרגע מסיר את "הכפייה" מראשי (מטפחת ראש גדולה)  פורס אותה על העשב היבש ,

מתעורר בי חשק רב לפרק את האקדח ולגלות סוד ההרכבה. אך הכבשים חושבות אחרת. פרפר עבר מעליהן ונוצרה מהומה רבה ,כל השקט הופר ע"י פרפר קטן , גלגלתי את הכפייה סביב צווארי  והחלטה עמי בבואי הביתה אחרי המקלחת , בשקט ללא הפרעה על ארגז תנובה ששימש במקום שולחן  אבחן את סודות האקדח. חברי גיג  ושכני לחדר, שב מהמקלחת, נקי ומצוחצח, מסדר את בגדי העבודה בארון הנמצא בכניסה  מחוץ לחדר, ומזמיני למשחק כדור –סל. היה נהוג לשחק כדור- סל במגרש מאולתר שהוקם ליד הצריפים . הגובל בגינות החברים הוותיקים, הכדור המתגלגל הנשמט מידי השחקנים גורם נזק לגינות הפרחים של רבקה,  המטופחת להפליא. סיפרתי לו על כוונתי "לטפל" באקדח שקיבלתי, ועוד מעט אבוא למגרש להצטרף למשחק.

דבריו של "הנשק" , "אל תפרק את הכלי כי זה מסובך"  הדהדו לי בראש ולא נתנו לי מנוחה ,בחנתי את האקדח מכל הכיוונים  בתשומת לב מיוחדת, הקת התפרקה בקלות ע"י לחיצה קלה. ועוד לחיצה על פין ליד … ואוי לי כל חלקי האקדח הרבה יותר ממה שחשבתי משתחררים זה מזה…ומפוזרים על המפה. הייתה לי כוונה לפרק לאט לאט ולזכור את מקומו  של כל חלק וחלק.י ד נעלמה המתערבת מהחוץ  מפזרת כל  חלקי הפאזל  ממנה בנויה תמונה  ועכשיו תרכיב הכל חזרה ! לאט לאט בסבלנות רבה הצלחתי להרכיב את האקדח אבל אוי לאותה בושה!  נשארו מספר חלקים קטנים מחוץ לכלי וחשיבותם של כמה חלקים שלכאורה נראו לא חשובים כל המערכת   "החכמה" לא עובדת. למשחק לא הגעתי , גיג חזר כולו נוטף זעה אך מרוצה מאד . מעיף אלי מבט ורואה את חלקי האקדח מסודרים על המפה. נשמע קול צלצול הפעמון , שהיה תלוי בכניסה לחדר- האוכל ,  המזמין לארוחת ערב. ארזתי כל החלקים במפה קשרתי את כל הקצוות שחלילה לא ייפול חלק.

הכנסתי את החבילה הקשורה הייטב מתחת למיטה מקום בטוח , והלכנו גיג ואני לחדר- אוכל .בדרכנו לאוכל  אני מספר לגיג שלא הצלחתי להרכיב את האקדח  והעסק הרבה יותר מסובך ממה שחשבתי. מבקש את עזרתו .אכלנו זריז ומיהרנו לצריף … לאחר כמה וכמה נסיונות הרכבה כושלים משום מה נשארו  כל פעם חלקים מיותרים שלכאורה אין צורך בהם אך כשמנסים את הכלי "העסק" לא עובד . מתחיל להיות מאוחר . עוד מעט יאיר השחר ומתעורר חשש שגם גיג לא יכול לעזור .לצאת לשדה ללא אבטחה, או להעיר את "הנשק" ?באותו זמן שהיינו  אחד בעד כולם וכולם בעד אחד . ללא התלבטויות רבות  הערתי את האחראי על מחסן הנשק באישון לילה  ומבקש את חוברת ההדרכה של "המאוזר","אין ולא קיבלתי!"  הוא אומר ומדגיש" אני מקווה שלא התפתיתם לפרק את האקדח, זה משהו מסובך ….   אכן כן הודיתי האקדח מפורק ואוי לאותה בושה לא יודעים להרכיבו  חזרה.

"אתן לך כלי אחר לאבטחה" !הוא אומר וצליל של לגלוג נשמע מתחת לשפמו.,"תביא את האקדח המפורק למחסן , מחר יום גדול  תזרח השמש ונראה מה לעשות ".(באותם הימים בשפת המקום שהבן –אדם התנגד ועמד על דעתו בעיקשות , היה מודיע , "לא נולד"  )בדרכי חזרה לצריף ,ירח בהיר מפיץ את אורו החיוור ומאיר את המדרכה החשוכה  ואני אומר בקול לעצמי "לא נולד" עד הבוקר יש עוד כמה שעות ,את הכלי אני מחזיר שלם ותקין.ו כמו מעשה ניסים אני רואה אור בוקע מחדרו של אפרים. בזה הרגע ידעתי שמכאן תבוא הישועה… דפיקה קלה בדלת , אני מניח את החבילה על השולחן .אפרים שואל

"מה זה"  ואני משיב " אקדח מאוזר מפורק עד החלק האחרון. "תעשה מזה אקדח! "בשעה כזאת למה לא באת קודם ?" דיבורים דיבורים אלי  הביטו"  (סלנג שגור בימים של אז ) "אני לא מכיר את הכלי הזה אבל תן לי רגע ".בשביל זה אני כאן עוברות כמה דקות החלקים מוחזרים כלם, אחד אחד למקומו. משתלבים ביניהם,  ע"י אצבעותיו העדינות של אפרים . יש אקדח כמו חדש…

כל אחד והמקצוע שלו…