מאירה ואני ועוד זוג שהתידדנו איתם, יצאנו לשייט בנילוס. עלינו על פלוקה (סירת מפרש קטנה הנהוגה בנהר הנילוס במצרים) השייט של הסירה שמו אחמד, שם מאד נפוץ במצרים בחור צעיר. תקשרנו איתו בערבית, משולבת עם קצת אנגלית. תוכנית השייט הייתה לשוט במעלה הנילוס, ובדרך לעצור מידי פעם, ואפילו לרדת מהסירה . כדי שהשייט לא יברח לנו נקטתי בשיטת חצי חצי. זאת אומרת לקחתי שטר של חמישה דולר לא היה לי שטר קטן יותר הוצאתי מהכיס את אולר המתקפל, שאחד הלהבים הוא מספרים. גזרתי במדויק בלי לפגוע במספרי זיהוי. חצי אחד נתתי לשייט שהיה מאושר למראה השטר הגדול. במצרים זה נחשב המון כסף, ואת החצי השני שמתי אצלי בכיס אותו יקבל בסוף היום כשנחזור חזרה. ועכשיו היינו בטוחים שהוא לא יברח לנו. רוח נגדית חזקה נושבת מול המפרש, והשייט מנצל היטב את הרוח ושט בגלים. זאת אומרת באלכסון, זיג זג. לקחנו איתנו צידה לדרך ליום שלם, ובזכות זאת היתה לנו אפשרות להזמין את אחמד לארוחה באחת העצירות שלנו. המגמה העיקרית הייתה לראות את מד המים בנילוס, הניקרא נילומטר: מתקן הקיים כשלושת אלפים שנים . ולהמשיך לכיוון הסודן לגן הבוטני על האי קיצ׳נר, על שם הבוטנאי גנרל בריטי שהביא לגן צמחיה מגוונת במאה ה19 וטיפח את הגן.
היינו בגן כשעה, ולא שבעו עיינו מראות את הצמחיה המיוחדת. חזרנו לפלוקה כשהשמש כבר נוטה מערבה. יש לנו עוד שעתיים לחזור. אחמד מסובב את הסירה ואנו עם רוח גבית בדרכינו לקהיר. אבל בדרך מחכה לנו הפתעה, אחמד מתקרב עם הפלוקה לגדה, ומכריז על הפסקה ולמולו כמה ״חושות״ עלובות, ושם אנחנו מתארחים. בכניסה לאחת החושות אני מבחין בלוח עץ ועליו פיתות לטפיחה, הבצק הלבן מכוסה כולו בזבובים- הפיתות הלבנות שחורות מזבובים, הנהנים מבצק מתוק. אני בתמימותי שואל: ״הזבובים לא מפריעים ? למה את לא מגרשת אותם, או מכסה את הבצק המיועד להטפחה ? ״ קיבלתי תשובה: ״ראה חווג׳ה, הפיתות האלה הם הבריאות של הילדים.״ קיבלתי שעור מאלף ! חזרנו לסירה, נתתי לאחמד את החצי השני של חמשת הדולרים ונסענו היישר למלון עייפים אך מרוצים. אחמד אמר: ״עכשיו אני לא שט שבוע !״
הבלוג של מוטקה ברק ז"ל Motkeh Barak 